ואהבת לרעך | outlet

מָתוֹק לְהִתְפַּלֵּל עַל זֶה שֶׁעָבַר בָּרְחוֹב וּבְעֵינוֹ עַצְבוּת.
לִשְׁכֹּחַ אֶת עָנְיִי בִּגְלַל אַלְמוֹנִי שֶׁצָּעַד ביַתְמוּת.
מָתוֹק לָלֶכֶת לֶהָרִים לְהִשְׁתַּחֲווֹת אַפַּיִם
לְבַקֵּשׁ אַהֲבָה בִּשְׁבִיל אַחַת שֶׁהִיא לֹא אֲנִי.
ולִשְׁכֹּחַ אֶת עַצְמִי.

//זלדה

כמה טבעי להסתגר בתוך עצמי ולבקש לתוכי רחמים, וכמה אמת ואהבה דרושים בהנחת העצמיות בצד, אך לרגע,
ולפקוח את העיניים ולהביט על כל האהובים שלי, כל אחד ותפילתו הוא, ולייחד ולהתאחד איתם בבקשת הלב שלהם,
לגייס יחד צעקה שתצליח לבקע את כל השערים. וכמה מתוק לשכוח את עצמי.